מיגדל רמז של האדריכל משה צור, ניחשב לאחד המיגדלים המיוחדים שניבנו בתל אביב וזאת מבחינות רבות אבל בולט הדיוק הארכיטקטוני שלו וכמובן הלובי היוצא דופן שיצרו עבורו במשרד האדריכלים של פיצו קדם. המגדל כולו נקנה עוד טרם בנייתו על ידי קבוצה מאורגנת בת 15 משקיעים, שכל אחד .מהם רכש שתיים מ–30 קומותיו. שטח כל קומה 500 מ"ר
המבנה מיתמר בצורה ישרה מן האדמה ובנוי כנפח קובייתי מושלם – חוץ מהחזית המערבית, שמצדדיה יש שתי כנפי זכוכית הממסגרות שני רצפים של מרפסות. שינוי כיוון המרפסת באמצע הבניין מייצר מרפסות רחבות יותר לדיירי הקומות העליונות. נקודת החלוקה בין סוגי המרפסות, הנראית שרירותית למדי, הוא למעשה עוד ביטוי לתכנון הכלכלי של הבניין: הרכישה היא סימטרית – מי שקנה את הקומה התחתונה ביותר רכש גם את העליונה, וכך הלאה עד נקודת האמצע
בעיצוב החזית הושקעו הרבה זמן וכסף. מעטפת הזכוכית היא שקופה לחלוטין, נטולת מינרלים – ולפיכך לא מתקבל הגוון הירקרק המאפיין לרוב מבני זכוכית. כל זה מטשטש את החלוקה בין הקיר לרצפה ויוצר מראה אקראי, המאפשר לדיירים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי שייראו מבחוץ
.הכניסה אל הלובי, על אף שהוא נסמך לרחוב, היא צדית ודרך הגן
מהכניסה נפרש חלל הלובי, בעיצובו של האדריכל פיצו קדם, שערך את עיצוב הפנים לחללים המשותפים של הבניין. הרעיון היה שהלובי לא יהיה גרדיוזי, כדי לא ליצור קומת זכוכית ענקית שלא מתחברת לצורת המגורים התל אביבית, אבל בחלל לובי צריך גם את הגובה… אז במקום להכפיל את קומת הלובי בחרו המתכננים לפתוח את רצפתה – כך שהיא משקיפה אל קומת המרתף, שם הוצבה בריכת שיקוף שאמורה לייצר את תחושת החלל הכפול. בריכת השחייה המשותפת קומפקטית למדי ואנכית לה
.מיגדל רמז ניחשב לפרויקט נדלן מהמוצלחים שנעשו בתל אביב בשנים האחרונות והביקוש לדירות שם רב
